הספר "העיניים של אמא" נכתב על ידי רותי יצחקי ריכטר, התפרסם ביוני 2018 בהוצאת דני ספרים. הספר מכיל 244 עמודים.
גיל היעד- 10+
תקציר:
מה קורה במשפחה שבה יום אחד האם הופכת לכמעט עיוורת? איך מתמודדים? איך אפשר לעזור? איך אפשר להקטין את הכאב? בשאלות אלה מתלבט שחר, ילד רגיש וחכם המלווה את אמו במאבקה בנכותה הקשה ובמאמציה לחזור ולתפקד בבית ובעבודה האהובה עליה.
ביקורת:
יש לי חיבה מיוחדת לספריה של רותי יצחקי ריכטר (כמו גם לספריה של אורה קורפיק). אני מאוד אוהב את הז'אנר שבו שתיהן כותבות. הן מייעדות את הספרים שלהם לילדים ולנוער צעיר, והן לא מנסות לחנך בספרים שלהן, אלא להציג בעיות ואת פתרונן בדרך שתדבר לילדים ונוער, ובתקווה גם תצליח להעשיר וללמד אותם. את אחד מספריה של רותי, "מה שעובר לי בראש", יש לי בעותק חתום ממנה עם הקדשה.
הפעם, בספרה החדש, ולפי דעתי גם הארוך ביותר (תקנו אותי בתגובות אם אני טועה), מביאה רותי לקורא הצעיר את סיפורו של שחר, שמנסה לשמור על שגרת החיים שלו כילד צעיר, שלאט לאט נעלמת בעקבות אמו, שמאבדת לאט לאט את ראייתה.
הסיפור מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטו של שחר, בתקופת זמן של כ-8 חודשים, בתור יומן שכותב שחר בעצמו. את היומן הוא קיבל מאבא שלו בעת שביקרו בבית החולים. הסיפור מעניין מאוד, ואני נהנתי לקרוא אותו. אני בטוח שקוראים צעירים יותר ייהנו עוד יותר ממני מהקריאה. הספר אופטימי מאוד ולמרות רגעי המשבר הוא חיובי.
נהנתי מכתיבתה של רותי, ואני לא יכול לחכות לקרוא עוד מספריה הנהדרים.
גיל היעד- 10+
תקציר:
מה קורה במשפחה שבה יום אחד האם הופכת לכמעט עיוורת? איך מתמודדים? איך אפשר לעזור? איך אפשר להקטין את הכאב? בשאלות אלה מתלבט שחר, ילד רגיש וחכם המלווה את אמו במאבקה בנכותה הקשה ובמאמציה לחזור ולתפקד בבית ובעבודה האהובה עליה.
שחר פעיל בתנועת הצופים ומנגן בלהקה שהקים עם חבריו, והוא רוצה להמשיך בחיי השגרה כמו בימים שלפני הפגיעה בכושר הראייה של אמו, אבל רצונו העז לעזור לה ולהקל עליה מכתיב את סדר יומו ואת סדר העדיפויות שלו. האם יוכל למצוא דרך ביניים שתאפשר לו גם להתמיד בתחביביו וגם לעזור לאמו?
ביקורת:
יש לי חיבה מיוחדת לספריה של רותי יצחקי ריכטר (כמו גם לספריה של אורה קורפיק). אני מאוד אוהב את הז'אנר שבו שתיהן כותבות. הן מייעדות את הספרים שלהם לילדים ולנוער צעיר, והן לא מנסות לחנך בספרים שלהן, אלא להציג בעיות ואת פתרונן בדרך שתדבר לילדים ונוער, ובתקווה גם תצליח להעשיר וללמד אותם. את אחד מספריה של רותי, "מה שעובר לי בראש", יש לי בעותק חתום ממנה עם הקדשה.
הפעם, בספרה החדש, ולפי דעתי גם הארוך ביותר (תקנו אותי בתגובות אם אני טועה), מביאה רותי לקורא הצעיר את סיפורו של שחר, שמנסה לשמור על שגרת החיים שלו כילד צעיר, שלאט לאט נעלמת בעקבות אמו, שמאבדת לאט לאט את ראייתה.
הסיפור מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטו של שחר, בתקופת זמן של כ-8 חודשים, בתור יומן שכותב שחר בעצמו. את היומן הוא קיבל מאבא שלו בעת שביקרו בבית החולים. הסיפור מעניין מאוד, ואני נהנתי לקרוא אותו. אני בטוח שקוראים צעירים יותר ייהנו עוד יותר ממני מהקריאה. הספר אופטימי מאוד ולמרות רגעי המשבר הוא חיובי.
נהנתי מכתיבתה של רותי, ואני לא יכול לחכות לקרוא עוד מספריה הנהדרים.
