"נסיך מכני" (תרגום חופשי) הוא הספר השני בסדרת "מכשירי התופת". הספר הראשון זמין לקריאה בעברית בהוצאת "גרף", והספרים השני והשלישי התפרסמו רק באנגלית בהוצאת "McElderry Books".
תקציר מגב הספר (תרגום חופשי): בעולם התחתון הקסום של לונדון הויקטוריאנית, טסה גריי סוף סוף מצאה בטיחות עם ציידי הצללים. אבל כאשר הבטיחות הזו מתערערת כאשר כוחות אגרסיביים מהמסדר מתכננים להחליף את שרלוט כראש המכון. אם שרלוט תאבד את תפקידה, טסה תיזרק לרחוב - ותיהפך לטרף קל עבור המגיסטר, שרוצה להשתמש בכוחותיה של טסה למטרותיו האפלות.
בעזרתם של וויל הנאה וההרסני וג'ם בעל המחויבות העמוקה, טסה מגלה שמלחמתו של המגיסטר בציידי הצללים נובעת מפסים אישיים ביותר. הוא מאשים אותם בטרגדיה הישנה שניפצה את חייו. על מנת לחשוף את סודות העבר, השלישייה עוברת מסע מיורקשייר המסתורית לבית אחוזה שמחזיק סודות שלא סופרו, מביצות לונדון לחדר נשפים מכושף שבו טסה מגלה שהאמת על הוריה היא הרבה יותר מאיימת משחשבה. כשהם נתקלים בשד מכני הנושא הודעה לוויל, הם מבינים שהמגיסטר יודע על כל צעד שלהם - ושאחד משלהם בגד בהם.
טסה מוצאת את הלב שלה נמשך יותר ויותר לג'ם, למרות שהשייכות שלה לוויל, למרות מצבי הרוח האפלים שלו, משאיר אותה לא שקטה. אבל משהו משתנה בוויל - החומה שהוא בנה סביב עצמו מתחילה להתפורר. האם מציאת המגיסטר תשחרר את וויל מסודותיו וייתן לטסה את התשובות על מה שהיא ומה היא נולדה לעשות?
בעוד החיפוש שלהם אחר המגיסטר והאמת מובילה את החברים לסיכון, טסה לומדת שכשאהבה ושקרים מתערבבים, הם יכולים להשמיד גם את בעלי הלבבות הטהורים ביותר.
ביקורת: אני. שדגכעיחלךלחיטאכהנמחלןוטא. הספר הזה. קשה לי כל כך. הביקורת הזו הולכת להיות קיא של מילים. סליחה מראש.
ציון: 10 מתוך 10! כאילו שזה לא היה ברור.
לסיכום: צלשך'הכמגעחרגהיךמדןחםכגעפמנדךןקיל
תקציר מגב הספר (תרגום חופשי): בעולם התחתון הקסום של לונדון הויקטוריאנית, טסה גריי סוף סוף מצאה בטיחות עם ציידי הצללים. אבל כאשר הבטיחות הזו מתערערת כאשר כוחות אגרסיביים מהמסדר מתכננים להחליף את שרלוט כראש המכון. אם שרלוט תאבד את תפקידה, טסה תיזרק לרחוב - ותיהפך לטרף קל עבור המגיסטר, שרוצה להשתמש בכוחותיה של טסה למטרותיו האפלות.
בעזרתם של וויל הנאה וההרסני וג'ם בעל המחויבות העמוקה, טסה מגלה שמלחמתו של המגיסטר בציידי הצללים נובעת מפסים אישיים ביותר. הוא מאשים אותם בטרגדיה הישנה שניפצה את חייו. על מנת לחשוף את סודות העבר, השלישייה עוברת מסע מיורקשייר המסתורית לבית אחוזה שמחזיק סודות שלא סופרו, מביצות לונדון לחדר נשפים מכושף שבו טסה מגלה שהאמת על הוריה היא הרבה יותר מאיימת משחשבה. כשהם נתקלים בשד מכני הנושא הודעה לוויל, הם מבינים שהמגיסטר יודע על כל צעד שלהם - ושאחד משלהם בגד בהם.
טסה מוצאת את הלב שלה נמשך יותר ויותר לג'ם, למרות שהשייכות שלה לוויל, למרות מצבי הרוח האפלים שלו, משאיר אותה לא שקטה. אבל משהו משתנה בוויל - החומה שהוא בנה סביב עצמו מתחילה להתפורר. האם מציאת המגיסטר תשחרר את וויל מסודותיו וייתן לטסה את התשובות על מה שהיא ומה היא נולדה לעשות?
בעוד החיפוש שלהם אחר המגיסטר והאמת מובילה את החברים לסיכון, טסה לומדת שכשאהבה ושקרים מתערבבים, הם יכולים להשמיד גם את בעלי הלבבות הטהורים ביותר.
ביקורת: אני. שדגכעיחלךלחיטאכהנמחלןוטא. הספר הזה. קשה לי כל כך. הביקורת הזו הולכת להיות קיא של מילים. סליחה מראש.
ארבעה חודשים עברו מאז שקראתי את הספר הזה, והוא עדיין רענן לגמרי במוח שלי וההתרגשות וההתחרפנות שלי על כל דבר קטן לא דעכה.
אי אפשר בכלל להתחיל לדבר על ספר של קסנדרה קלייר בלי להזכיר את הכתיבה המדהימה שלה. לפעמים היא בוחרת מילים מסוימות כדי להרכיב משפטים מסוימים, ואני מוצאת את עצמי פשוט יושבת, בוהה בדף ואומרת לעצמי, וואו. אני רוצה להדגים את זה על משפט מהספר, ללא ספוילרים:
"Was there ever a more beautiful sound than your name? To speak it aloud makes my heart ring like a bell. Strange to imagine that, isn’t it – a heart ringing – but when you touch me that is what it is like: as if my heart is ringing in my chest and the sound shivers down my veins and splinters my bones with joy."
וכמובן, איך אפשר לדבר על מכשירי התופת, או על משפחת הרונדייל, בלי להזכיר את הענף הטוב ביותר שלה - יקירנו וויליאם אוון הרונדייל. אז כן, אמנם ג'ם על הכריכה בספר הזה וזה רומז על המון התעסקות בו ובדמות שלו (שגם זה קיים - עוד על זה מאוחר יותר), אבל אני מרגישה כאילו הספר הזה ממש הסיט את אור הזרקורים על וויל. אנחנו לומדים על סיפור הרקע שלו - ש - ואני אסוט מהנושא לרגע - הוא פשוט גאוני. הייתי בשוק מוחלט, הרגשתי אמפתיה ואהבה מוחלטת וכללת כלפי וויל וסוף סוף הבנתי באמת את הדמות שלו - מה שרק הכפיל את אהבתי אליו ב10,000. בכל מקרה, אני אחזור לוויל בספר הזה. הוא מתחיל להיפתח והחומות שלו מתחילות להתמוטט, ואנחנו מגלים צד חדש לגמרי שלו - מלא ברגש, אהבה, יגון וסודות. וזה יפהפה. ואם זה לא השתמע ממה שאמרתי עד עכשיו, להגיד שאני 'אוהבת' את וויל הרונדייל לא מתחיל אפילו לתאר את זה.
העלילה בספר הזה לא מאכזבת, כרגיל! על קאסי תמיד אפשר לסמוך שתמיד תמצא איזו פרצה בעלילה או תיצור פלוט טוויסט מטורף או תשנה את כל מה שחשבנו על העולם. טוב, קצת הגזמתי, אבל האישה גאון כשזה מגיע לעלילה טובה. כל חתיכות הפאזל מתחילות להתרכב, ועם זאת עדיין חסרים כל כך הרבה פרטים וזה משאיר טעם של עוד עוד עוד. חוץ מזה, העלילה גם מסתנכרנת עם בני הנפילים והסדרות העתידיות שלה, וזה פשוט דבר מדהים לצפות בו.
עוד דבר שאפשר לסמוך על קאסי שתעשה בצורה פשוט מושלמת הוא לבנות דמויות מדהימות. כל כך לא מושלמות עם כל כך הרבה פגמים שרק גורמים לנו לאהוב אותם עוד יותר. ואם לצטט את ג'ולס (שחי 140 שנה לאחר מכן והוא נצר לאחת מהדמויות מהספר הזה):
"And you don't think they're perfect, but you know their flaws, the deep-down truth of them, and the shadows of all their secrets, and they don't frighten you away; in fact you love them more for it, because you don't want perfect. You want them."בכל מקרה - אני אוהבת כל דמות ודמות כאן, חוץ מאלה שאני לא אמורה לאהוב. יש לי רק כמה ציונים לשבח לכמה דמויות -
סופי, שאותה אנחנו לומדים להכיר ולהעריך הרבה יותר לעומק, ולאחר סיום הסדרה היא אחת הדמויות האהובות עליי. כלומר, כולם, אבל כן. סופי באמת מדהימה בעיניי.
שרלוט, שאותה כולם מנסים להוריד למטה ולשלול ממנה את תפקידה, רק בגלל שהיא אישה (בכל זאת, אנחנו מדברים על המאה ה-19), אבל שרלוט מוכיחה לכולם כמה היא חזקה וכמה הדעות הקדומות שלהם לא שוות כלום. ככה אני אוהבת את שרלוט.
גידעון, שמתגבר על מבוכות ואי נעימויות שעצרו אותו בעבר ומחולל דברים מדהימים.
ג'סמין, שמתבגרת ומשתנה בספר הזה וגורמת לי להעריך אותה כאדם בוגר ולא כמו נערה ילדותית ומרדנית.
וחוץ מהדמויות, יש ביניהם גם מערכות יחסים, ויש אחת שמדהימה אותי ומהממת אותי כל פעם מחדש. מערכת יחסים אחת שגורמת לי להעריך מחדש את קשר הפאראבאטאי - ג'ם ו-וויל, כמובן! יש סיבה שהם פאראבאטאי. לכל אחד מהם אכפת מהשני יותר משאכפת להם מעצמם, וזה מקסים בעיניי שהם יוותרו על הכל, יקריבו הכל, ימותו או יהרגו את עצמם אם זה אומר שהשני יהיה מאושר.
ובנימה זו, אני אגמור את הביקורת. היא הייתה מבולגנת, אני יודעת. וארוכה. אני רק מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם.
העלילה בספר הזה לא מאכזבת, כרגיל! על קאסי תמיד אפשר לסמוך שתמיד תמצא איזו פרצה בעלילה או תיצור פלוט טוויסט מטורף או תשנה את כל מה שחשבנו על העולם. טוב, קצת הגזמתי, אבל האישה גאון כשזה מגיע לעלילה טובה. כל חתיכות הפאזל מתחילות להתרכב, ועם זאת עדיין חסרים כל כך הרבה פרטים וזה משאיר טעם של עוד עוד עוד. חוץ מזה, העלילה גם מסתנכרנת עם בני הנפילים והסדרות העתידיות שלה, וזה פשוט דבר מדהים לצפות בו.
עוד דבר שאפשר לסמוך על קאסי שתעשה בצורה פשוט מושלמת הוא לבנות דמויות מדהימות. כל כך לא מושלמות עם כל כך הרבה פגמים שרק גורמים לנו לאהוב אותם עוד יותר. ואם לצטט את ג'ולס (שחי 140 שנה לאחר מכן והוא נצר לאחת מהדמויות מהספר הזה):
"And you don't think they're perfect, but you know their flaws, the deep-down truth of them, and the shadows of all their secrets, and they don't frighten you away; in fact you love them more for it, because you don't want perfect. You want them."בכל מקרה - אני אוהבת כל דמות ודמות כאן, חוץ מאלה שאני לא אמורה לאהוב. יש לי רק כמה ציונים לשבח לכמה דמויות -
סופי, שאותה אנחנו לומדים להכיר ולהעריך הרבה יותר לעומק, ולאחר סיום הסדרה היא אחת הדמויות האהובות עליי. כלומר, כולם, אבל כן. סופי באמת מדהימה בעיניי.
שרלוט, שאותה כולם מנסים להוריד למטה ולשלול ממנה את תפקידה, רק בגלל שהיא אישה (בכל זאת, אנחנו מדברים על המאה ה-19), אבל שרלוט מוכיחה לכולם כמה היא חזקה וכמה הדעות הקדומות שלהם לא שוות כלום. ככה אני אוהבת את שרלוט.
גידעון, שמתגבר על מבוכות ואי נעימויות שעצרו אותו בעבר ומחולל דברים מדהימים.
ג'סמין, שמתבגרת ומשתנה בספר הזה וגורמת לי להעריך אותה כאדם בוגר ולא כמו נערה ילדותית ומרדנית.
וחוץ מהדמויות, יש ביניהם גם מערכות יחסים, ויש אחת שמדהימה אותי ומהממת אותי כל פעם מחדש. מערכת יחסים אחת שגורמת לי להעריך מחדש את קשר הפאראבאטאי - ג'ם ו-וויל, כמובן! יש סיבה שהם פאראבאטאי. לכל אחד מהם אכפת מהשני יותר משאכפת להם מעצמם, וזה מקסים בעיניי שהם יוותרו על הכל, יקריבו הכל, ימותו או יהרגו את עצמם אם זה אומר שהשני יהיה מאושר.
ובנימה זו, אני אגמור את הביקורת. היא הייתה מבולגנת, אני יודעת. וארוכה. אני רק מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם.
ציון: 10 מתוך 10! כאילו שזה לא היה ברור.
לסיכום: צלשך'הכמגעחרגהיךמדןחםכגעפמנדךןקיל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה