יום שלישי, 28 בנובמבר 2017

החדר הצהוב / ג'ס וולאנס - ביקורת

הספר "החדר הצהוב" נכתב על ידי ג'ס וולאנס, התפרסם בשנת 2017 בהוצאת דני ספרים. הספר מכיל 272 עמודים.
גיל היעד-

תקציר:
"החדר הצהוב" מאת ג'ס וולאנס, בהוצאת דני ספרים, הוא מותחן פסיכולוגי מרתק,  סיפור רב־שכבות ומעורר מחשבה על בנות ואמהות, על חברוּת ואמון – ועל הדברים שאנשים מוכנים לעשות כדי להגשים את חלומותיהם. הספר היה מועמד למדליית קרנגי 2017.

אילו הייתם מקבלים מכתב שאומר שאבא שלכם מת, מה הייתם עושים? אביה של אנה עזב כשהיא היתה צעירה מאוד, ואנה, עכשיו בת 16 , חיה עם אמה המדענית – אישה שאפתנית וחסרת רגשות. ואז היא מקבלת מכתב מחברתו העכשווית של אביה, אידי, ובו חדשות מרעישות: אביה מת. אידי מבקשת להיפגש עם אנה ולתת לה משהו שהאב השאיר לה. חבריה של אנה חושבים שאסור לה לבטוח באידי ושעליה לשמור ממנה מרחק. אבל אנה נמשכת אל אידי: החום שהיא מפיצה סביבה, אישיותה הכנה והתמימה, כישורי הבישול הנפלאים שלה – כל אותם דברים שנדמה שאמה האמיתית אינה מסוגלת לספק לה. והחשוב מכול: לאידי היא מסוגלת לגלות את סודה הנורא הקבור עמוק בתוכה – סוד שהיא אינה מעיזה לספר לאמה או לחבריה הטובים ביותר. אך האם אידי היא אכן מה שהיא נראית?


"ספר שיתפוס אתכם בגרון ולא יעזוב. עלילה מותחת ומהפנטת" – The school librarian

ביקורת:
מי שמכיר אותי יודע שאני מכור לספרי מתח, במיוחד אלה שלא מאפשרים לך לעזוב את הספר לשנייה. ובדיוק כזה הוא "החדר הצהוב" שעלילתו נמתחת עד הקצה, וברגע שנראה שכבר אי אפשר ללכת רחוק יותר - הסופרת מוכיחה לנו שיש עוד איפה להפתיע.
את הסופרת ג'ס וולאנס לא הכרתי עד כה, אך היא בהחלט מהסופרות היצירתיות והמבטיחות לשנים הקרובות.
עלילת הספר עוקבת אחרי אנה, שעזב אותה כשהיא הייתה צעירה מאוד. וכעת, כשהיא בת 16 וחיה עם אמה, היא מגלה במכתב שאביה מת, וכשמגיע חברתו של אביה , ששמה הוא אידי, מיד חבריה של אנה מזהירים אותה מפניה וממליצים לה לשמור ממנה מרחק - אך אנה "מתמכרת" לאידי. היא מוצאת בה כל דבר שאין באמא שלה.
משם העלילה רק מסתבכת כשאנחנו מגלים על הסוד הנורא של אנה ועל עוד שלל אירועים בלתי צפויים.
הכתיבה של וולאנס היא כזו שלא מאפשרת לך לעזוב את הספר לשנייה, עם המשכיות מרתקת וממכרת.
אני ממליץ לכם על הספר הזה בחום, בייחוד לימי החורף המתקרבים...


ציון במדד הספרייה: 10 מתוך 10
לסיכום: מותחן פסיכולוגי מרתק.

תגובה 1: