״שלכת״ הוא הספר השלישי והאחרון בטרילוגיית ״הגן הכימי״ מאת לורן דסטפנו. הסדרה מתפרסמת בישראל בהוצאת ״מודן״.
תקציר מגב הספר: אף על פי שהצליחה להימלט מציפורניו של ד”ר ווהן אשבי, ריין יודעת שהזמן שנותר לה לחיות הולך ואוזל. ד”ר אשבי עורך ניסויים בבני אדם כדי למצוא תרופה שתחסל את הווירוס הממית כל אישה שמלאו לה 20 וכל גבר שמלאו לו 25 שנה – ולשם כך הוא מוכן להקריב את חייהם של צעירים רבים. אך ריין מסרבת להיכנע לייאוש. היא בטוחה שאחיה התאום, רוואן, יוכל למצוא את התרופה שתציל את האנושות מן הווירוס הקטלני, ויוצאת לחפש אותו. כאשר הם נפגשים, רוואן מכריח אותה לחזור איתו לעבר, ושם מתברר שמה שקרה עד כה שונה לחלוטין מכל מה שחשבה. היא מגלה במה עסקו הוריה לפני שנהרגו ומוצאת את עצמה בהתלבטות הקשה מכול: האם לשתף פעולה עם מי שהיה עד עתה אויבה הגדול ביותר.
ביקורת: הספר הזה היה אכזבה. פשוט אכזבה! כספר שלישי בסדרה, ובמיוחד אחרי שנהניתי מקודמו, חשבתי שהוא ישתפר.
לא הרגשתי שיש עלילה. חוץ מהממות של דמות מסוימת שהיה מאוד משמעותי, לא קרו המון דברים. זה היה פחות מזיז לי אם הייתי מחוברת וקשורה לדמויות, אבל המקרה הוא ממש לא כזה. לאורך כל שלושת הספרים, מעולם לא היה לי חיבור עם הדמויות והן היו די סתמיות בעיניי. (אני מודה שאת רוז אהבתי. אבל רק את רוז! והיא אפילו לא הדמות הראשית. טוב, אולי גם אהבתי את ססילי. אבל זהו. באמת.)
מאוד אהבתי את הצורה שהאירועים משני הספרים הקודמים השתלבו ונפתרו פה.
כספר אחרון בסדרה הוא לא היה לי מספיק - נשארו המון קצוות חוט פתוחים, וכשסיימתי אותו הרגשתי טעם של עוד - לא במובן של ״אומייגאד, הסדרה הזו מדהימה, אני רוצה שהיא תימשך לנצח״, אלא טעם של עוד במובן של ״זה היה יכול להיגמר יותר טוב.״
ציון: 5 מתוך 10.
לסיכום: חותם את הסיפור ולא יותר.
תקציר מגב הספר: אף על פי שהצליחה להימלט מציפורניו של ד”ר ווהן אשבי, ריין יודעת שהזמן שנותר לה לחיות הולך ואוזל. ד”ר אשבי עורך ניסויים בבני אדם כדי למצוא תרופה שתחסל את הווירוס הממית כל אישה שמלאו לה 20 וכל גבר שמלאו לו 25 שנה – ולשם כך הוא מוכן להקריב את חייהם של צעירים רבים. אך ריין מסרבת להיכנע לייאוש. היא בטוחה שאחיה התאום, רוואן, יוכל למצוא את התרופה שתציל את האנושות מן הווירוס הקטלני, ויוצאת לחפש אותו. כאשר הם נפגשים, רוואן מכריח אותה לחזור איתו לעבר, ושם מתברר שמה שקרה עד כה שונה לחלוטין מכל מה שחשבה. היא מגלה במה עסקו הוריה לפני שנהרגו ומוצאת את עצמה בהתלבטות הקשה מכול: האם לשתף פעולה עם מי שהיה עד עתה אויבה הגדול ביותר.
ביקורת: הספר הזה היה אכזבה. פשוט אכזבה! כספר שלישי בסדרה, ובמיוחד אחרי שנהניתי מקודמו, חשבתי שהוא ישתפר.
לא הרגשתי שיש עלילה. חוץ מהממות של דמות מסוימת שהיה מאוד משמעותי, לא קרו המון דברים. זה היה פחות מזיז לי אם הייתי מחוברת וקשורה לדמויות, אבל המקרה הוא ממש לא כזה. לאורך כל שלושת הספרים, מעולם לא היה לי חיבור עם הדמויות והן היו די סתמיות בעיניי. (אני מודה שאת רוז אהבתי. אבל רק את רוז! והיא אפילו לא הדמות הראשית. טוב, אולי גם אהבתי את ססילי. אבל זהו. באמת.)
מאוד אהבתי את הצורה שהאירועים משני הספרים הקודמים השתלבו ונפתרו פה.
כספר אחרון בסדרה הוא לא היה לי מספיק - נשארו המון קצוות חוט פתוחים, וכשסיימתי אותו הרגשתי טעם של עוד - לא במובן של ״אומייגאד, הסדרה הזו מדהימה, אני רוצה שהיא תימשך לנצח״, אלא טעם של עוד במובן של ״זה היה יכול להיגמר יותר טוב.״
ציון: 5 מתוך 10.
לסיכום: חותם את הסיפור ולא יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה