זיכרונותיו של חבר דמיוני/מתיו דיקס- ביקורת

**תודה רבה להוצאת ״מטר״ ששלחו לנו את הספר בחינם תמורת ביקורת כנה!**

זיכרונותיו של חבר דמיוני הוא ספר מרגש מאוד שיצא בהוצאת מטר 2014 ונכתב על ידי מתיו דיקס.

תקציר:
אני לא דמיוני...
"קוראים לי בּוּדוֹ. אני חי כבר חמש שנים, המון זמן יחסית למישהו כמוני. את השם שלי נתן לי מקס. מקס הוא בן שמונה, והוא בן האנוש היחיד שיכול לראות אותי. אני יודע מה שמקס יודע, וגם כמה דברים שלא. אני יודע שמקס נמצא בסכנה. ואני יודע שאני היחיד שיכול להציל אותו..."
יחסית לחברים דמיוניים, בודו הוא בר מזל. הוא חי כבר יותר מחמש שנים, ובעולם החברים הדמיוניים זה נחשב לגיל מופלג. אבל בודו מרגיש שקצו קרב, וחושש ללא הרף מפני היום שבו מקס דילייני בן השמונה יפסיק להאמין בו.
כשזה יקרה, בודו ייעלם. יש כאלה שאומרים שמקס לוקה בתסמונת אספרגר, אחרים אומרים שהוא אוטיסט "רגיל", או "על הרצף". כל זה לא מעלה ולא מוריד בעיני בודו, שאוהב את מקס ללא תנאי ומופקד על השמירה עליו מפני הבריון של הכיתה, מפני מצבים מביכים בקפטריה, ואפילו בתאי השירותים.
אבל הוא לא מצליח להגן על מקס מפני גברת פטרסון, מורה בבית הספר שמאמינה שהיא ורק היא תוכל להעניק לילד הזה את הטיפול הדרוש לו.
כשגברת פטרסון עושה את הלא-ייאמן, מוטל על בודו ועל חבריו – גם הם חברים דמיוניים – להציל את מקס. בסופו של דבר נאלץ בודו להחליט מה חשוב יותר: אושרו של מקס או קיומו שלו.
זיכרונותיו של חבר דמיוני, המסופר מנקודת המבט של חבר דמיוני של ילד, הוא סיפור נוגע ללב על אהבה ועל נאמנות, סיפור מושלם לכל מי שהיה לו אי פעם חבר – ממשי או לא. ספר מרגש ומעורר מחשבה על אומץ ועל דמיון, על אהבה וחברוּת.

ביקורת:
מכירים את האנשים האלה שמחפשים תמיד לומר משהו רע על משהו? זה קורה לפחות פעם אחת בחיים לכל אחד מאיתנו.
כאן זה לא יקרה. אני לא אגיד דברים רעים על ספר שהוא כל כך טוב.
עלילתו של הספר לא מכילה קטעים משעממים, להפך, היא פשוט מעניינת, ובלי הפסקה. נכון, זה ספר שאין בו מתח, אבל עדיין תרצו לדעת מה קורה לדמות בסוף הספר, ותקראו אותו בנשימה אחת.
אני התחברתי בקלות לדמויות בגלל מי שהן, ואיך שהן מזכירות אותנו. הספר הזה גם מציג את החברה בצורה מאוד מעניינת וחשובה.
ובעצם, כל מילה נוספת שאגיד על עלילתו של הספר בעצם תהיה ספוילר לקריאה. אני פשוט אומר לכם-תקראו אותו! לא יודע איך, רק תקראו! הוא כל כך חשוב והסיפור שבו כל כך חשוב ואני מבטיח לכם שבעמוד האחרון של הספר תרד לכם דמעה.

ציון: 10 מתוך 10
לסיכום: ספר מרגש וחשוב